תיקון ניאגרה סמויה בלי לשבור את הקיר

מה מתקלקל בניאגרה סמויה, לפי הסימן

מים שממשיכים לזרום לתוך המיכל, עם רעש מילוי שלא נפסק, הם שסתום מילוי או מצוף: השסתום לא נסגר בגובה הנכון והמים ממשיכים להיכנס ולצאת דרך הגלישה. זו התקלה שמבזבזת הכי הרבה מים, כי היא רצה כל היום.

זרם דק ומתמיד על החרסינה של האסלה, בלי רעש מילוי, הוא אטם ההדחה או הפעמון: המעבר מהמיכל לאסלה לא נאטם והמים מחלחלים. גם זו תקלה שרואים בחשבון המים לפני שרואים אותה בעין.

לחצן שנתקע, הדחה חלשה או הדחה שלא מתחילה הם מנגנון הלחצן והמוטות שמאחוריו, או פעמון שלא עולה עד הסוף. ולפעמים הבעיה היא צינור המילוי או תפס שהשתחרר. כל אחד מהחלקים האלה נגיש דרך הפתח.

למה חשוב לדעת איזה דגם יש לכם

ניאגרות סמויות אינן זהות מבפנים. גרואה, גבריט, פלסאון, ליפסקי, שוואב, JOMO ואחרות משתמשות בחלקים שונים, ולפעמים גם דור ישן ודור חדש של אותה חברה אינם מתחלפים. אינסטלטור שמגיע בלי החלק הנכון עושה ביקור שני, ואתם משלמים על שניהם.

לכן לפני הביקור: מורידים את לוח הלחצן (ברוב הדגמים הוא נשלף במשיכה או משתחרר בבורג אחד), מצלמים את מה שרואים מבפנים ואת השם שמוטבע על החלקים, ושולחים לנו בוואטסאפ. ככה מגיעים עם המנגנון או האטם המתאים.

יש גם מקרה פחות נעים: דגמים ישנים או נדירים שאין להם חלפים. אז בודקים אם ערכת מנגנון אוניברסלית מתאימה למיכל, ואם לא, מדובר בהחלפת מיכל, וזה כבר הסיפור של הקיר, כמו בהתקנת אסלה תלויה חדשה.

מתי באמת פותחים קיר

שלושה מצבים מצדיקים פתיחה: מיכל סדוק, נזילה בצינור ההזנה שמאחורי המיכל, או רטיבות בקיר וברצפה סביב האסלה כשבתוך האסלה עצמה אין שום זרימה. לפני שמחליטים, מנגבים את הרצפה, מחכים כמה שעות בלי שימוש ובודקים שוב, ומסתכלים עם פנס דרך פתח הלחצן אחרי סימני מים על המיכל ועל הצנרת. הרבה פעמים מגלים שהמים בכלל מגיעים מחיבור האסלה לקיר, ולא מהמיכל.

גם כשפותחים, לא פותחים את כל הקיר. הגישה היא בדרך כלל דרך אריח או שניים באזור הלחצן או מתחתיו, ומחזירים ריצוף אחרי התיקון. אם מישהו מציע לכם לפתוח קיר לפני שהסתכל דרך הפתח, שאלו למה.